54 חלק ראשון זה כאילו היד שלי, הרגל שלי, זה משהו שלאן שאני אלך, אני אקח אותו אתי . . . ההתחייבות הזאת להיות בבית חולים בצורה מתמדת, היא חלק ממני וזהו . בכל בוקר עורכת דניאלה ביקור רופאים שבו היא בוחנת את מצבם של החולים ואת רמת סבלם ומבצעת מעקב אחר סימפטומים ספציפיים . היא קשובה מאוד לצורכיהם, תומכת, מלטפת, מרגיעה . כך, היא עוברת מחולה לחולה בחיוך, אומרת מילה טובה ואינה פוסחת על איש . בתיאור הבא סיטואציית ביקור רופאים שהיא חלק משגרת היום- יום בהוספיס : במהלך ביקור רופאים עם מנהלת המחלקה, נכנסנו לחדר 14 . בחדר שכב במיטתו חולה בשעותיו האחרונות . הבן ישב לידו . הרופאה ליטפה את ראשו של החולה והסבירה לבן כי על פי נשימותיו וצבע עורו, נראה כי שעתו קרבה . היא לחשה לו באמפתיה : "זה קרוב . כדאי שתגיד למשפחה להגיע . " הבן אמר : "זה הסוף של הסוף . " הרופאה הסבירה לו כי אפשר ללטף את האב, לתת לו הרגשה טובה . החולה בחדר הסמוך נראה כמי שנותרו לו שעות של חיים . הבן והבת לידו . החולה חרחר . הם ביקשו לתת לו אינהלציה, לתת תרופה שתעזור . היא קראה להם החוצה והסבירה כי מדובר בשעות, לא מאמינה שיש לו יומיים . א...
אל הספר