52 חלק ראשון אפשר להגיד תעזבו אותי, אני סוגרת את הדלת והולכת, אבוא אחר כך אם יהיה לי זמן . . . זה עולם אחר . כאן צריך לתת למשפחות ולאנשים כל מה שהם דורשים, כדי להקל עליהם, אז זה מאוד הומני . טיפול תומך הטיפול בהוספיס מתמקד באיזון סימפטומים ולא במתן טיפול רפואי, מתוך ההבנה שהטיפול הרפואי איננו יעיל והמשימה שנותר לעמוד בפניה היא מודעות לרגשותיו ולכאבו של החולה, כדי לעזור לו לחיות עד קצה היכולת הפיזית והמנטלית . גישה זו לעתים מעוררת תהיות אצל המטופלים ואצל בני משפחתם ואף אצל רופאים חיצוניים למחלקה, שמתקשים לקבל את רעיון ההוספיס שבבסיסו ישנה הכרה במוות ומתן אפשרות למות בכבוד . היעדר טיפול ומעקב בסיסי משדר מסר של המתנה למוות, בעוד המטופלים ובני משפחתם נותרים חסרי אונים . לא מפנימים כאן את העניין של ההוספיס . לא מבינים שכאן זה מקום שבאים למות . אין כאן מדידה של חום, ל . ד . , אין כאן שום דבר . המשפחה שואלת אותנו : מה, הוא מיובש, מה, אין לכם לחץ דם ? מה, אין לכם ? אבל לא . זה ההוספיס . . . מגיעים לכאן חולים ונותנים להם טיפול שלא יסבלו . לא מקצרים להם את החיים, אבל לא מטפלים . המיקוד העיקרי בט...
אל הספר