מוות במוסד — בית חולים או הוספיס?

42 חלק ראשון 43 כמצופה, ובעיקר, נמנעה מהם תקשורת פתוחה ביחס לפרוגנוזה . השיח על אודות המוות פינה מקום לדיון בשאלות אתיות הנוגעות 44 עם זאת, אף על פי שבית החולים אינו נחשב להארכת חיי הגוססים . למקום הנבחר למות בו, התחושה היא כי הוא מספק ביטחון לגוססים 45 בבית חולים, עוצמת ולבני משפחתם ברגעים האחרונים של החיים . הכאב דווחה כפחותה יותר . מנגד, מיתה שלווה יותר הושגה בבית, 46 בשל הרעש והתכונה הרבה המאפיינים את בית החולים . הדפוס המקובל בבית החולים, שעל פיו אין מדברים עם הגוסס על מחלתו הסופנית ומונעים ממנו את האבחנה והפרוגנוזה כדי להגן עליו, הפך על פיה את המחויבות המסורתית הדתית של מתן מידע לגוסס כך שיוכל להכין את עצמו למוות . הניסיון לשמור על הגוססים במצב של חוסר מודעות למוות הצפוי התאפיין בארבע תבניות עיקריות, שהשפעתן על תהליך הגסיסה הייתה קריטית : Closed awareness — מצב שבו הצוות המטפל והמשפחה יודעים את הפרוגנוזה של המטופל, אך המטופל אינו יודע ; Suspected awareness — מצב שבו הצוות המטפל והמשפחה מודעים למתרחש ואילו החולה, שאינו מודע, חושד ומנסה לגלות את האמת מהסובבים אותו ; Mutual pretense...  אל הספר