248 שיח בין הכותבות והעורכת להתמצאות ותנועה בתוך המפגש הקליני . המושגים נוצרו בדיעבד . זה משהו מאוד משמעותי מבחינתי . אני מגיעה מהתיאוריה הפסיכואנליטית שהיא תיאוריה מפוארת, אבל דוגמטית . אחת הצרות הגדולות מבחינתי בהקשר הזה היא מורכבות המפגש בין קליניקה חיה לבין מושגים . אל להם למושגים להיות בחזית, כולל בעבודה שלי עם המושגים שלי עצמי . החד-פעמיות של החוויה הקלינית היא עבורי תמיד מרכז של חיפוש שהוא בו זמנית גם הכי קונקרטי וסינגולרי וגם ניתן להכללה והמשגה . למשל, מושג בסיסי במודל גופאני הוא מושג השדרה הקדמית . המושג הזה נולד בשנים הראשונות שלי כמטפלת . עבדתי בגני שקד, והיה באחד הגנים ילד לא מווסת תחושתית, שהסתובב בגן עם פלפל חריף והשמיע קולות שמשמיעים כששורף בגרון ; העיניים שלו דמעו, האף שלו נזל, ולא היה ברור אם הוא חווה מצוקה או הנאה . הוא היה מרעיד את עצמו מכף רגל ועד ראש לאורך הפעולה של האכילה . אחרי זמן, הבנתי שבעצם נוצרה סכמה של הרעדה לאורך כל הגוף, כיצירה של קו אמצע, שאת מורכבותו הגופנית-נפשית המשכתי לחקור עוד שנים . אני חושבת כי בשונה מהעבודה שלכן, שבה הגוף תמיד בחזית המפגש, אצלי ה...
אל הספר