96 אפרת שקד בדרכים אלו . במילים אחרות, אפשר לומר כי חוויית הגוף שלי כמטפלת בזמן הריצה המשותפת נתפסת על ידי לא רק כחוויה אישית-פרטית, אלא גם כחוויה המגיבה לשדה האינטראקציות המילוליות והלא מילוליות הנוצר ביני ובין המטופל בזמן המפגש . עמדה גופנית-נפשית זו, המאפשרת לעולמות הנפש שלי ושל מטופליי להיות חדירים זה לזה, מייצרת בעיניי את התנאים ואת המרחב להיווצרות הסובייקטיביות ה"שלישית", האינטרסובייקטיבית ( אוגדן, 2001 ) . מנקודת מבטי, הן ההליכה בצוותא והן הריצה המשותפת הן התגלמות תנועתית של ה"שלישי האנליטי", שתומאס אוגדן ( אוגדן, 2011 ) הגדיר כישות סובייקטיבית שלישית הנוצרת על ידי הזוג האנליטי, אך אינה שייכת לאיש מהם . הריצה המשותפת נושאת בכל מפגש ומפגש אופי ייחודי וחד- פעמי . היא מורכבת מנשימותינו המשותפות של המטופלים ושלי, מהדהוד תיפופן של כפות רגלינו ומאופן התקדמותנו במרחב . במהלך הריצה המשותפת מהדהד גופי עם גוף המטופל ומתוך חוויית ההדהוד מסתמנת ההתערבות או אי ההתערבות הטיפולית . לעתים אני נוכחת כסובייקט הרץ כתף אל כתף לצד המטופל ומספקת לו תמיכה פיזית, אנרגטית ורגשית שקטה, ולעתים אני בוחרת ל...
אל הספר