ולפעמים המלחמה נגמרת

56 שמית קדוש עיניה השחורות מעיזות להסתכל ומבטינו נפגשים, אז מבליחה בי תחושה פנימית של כמיהה לאמא, ואני יכולה לחוש בתוכי את ערגתה המודחקת . התינוקת בת השבועיים שהושלכה מעבר לגדר, הפעוטה שגדלה בבית יתומים, והילדה שבגיל עשר עלתה לבדה לארץ וגדלה במשפחות אומנות, הפכה לאישה בת שבעים ושלוש שיודעת לשרוד, אך אינה יודעת לחיות, והחיים המתנהלים סביבה מותירים אותה אדישה, מרירה וכועסת . כהלומת קרב של זיכרונות היא מהלכת בין החיים, את רוב זמנה היא מבלה בקריאת ספרי שואה, בחיפוש בלתי נלאה אחר קרובים שנספו ועסוקה בחיים שלא נחיו . היא ממשיכה לחיות במלחמה והמלחמה ממשיכה לחיות בה . א . קרוב רחוק : על סגנונות התקשרות וביטויים בגוף שרה מזכירה לי שדפוסי התקשרות של ילדים מתעצבים דרך יחסי גומלין בין התינוק לדמות העיקרית האחראית עליו ( 1979 Ainsworth, ) ומקודדים כידע התייחסותי המגולם בגוף ( 2015 Ogden, ) . יחסי הגומלין הללו כוללים דיאלוג בין גוף ההורה לגוף התינוק ובין מוחותיהם ( Schore, 2003 ) . כשההורה הקשוב והמכוונן רגשית מגיב ל"שפה" האפקטיבית של גוף התינוק באהבה ובהנאה, התינוק חווה תקשורת לא מילולית חיובית המפ...  אל הספר