248 יעל לוי-חזן זכות בלבד היא למשורר בימות הזוועה לשיר שירו לטבע, לאילנות הפורחים, לילדים היודעים לצחוק, אלא חובה, החובה להזכיר לאדם, כי עדיין אדם הוא, כי קיימים בעולם אותם הערכים הפשוטים והנצחיים העושים את החיים ליקרים יותר" . גוף האדם, הטבע והשירה הם אותם הדברים הקיימים מראשית האנושות והם העתידים להתקיים גם בימים הסוערים של המלחמה וגם לאחריה, כותבת גולדברג . "בספטמבר ,1939 רואה אני חובה לעצמי לצאת אל הספרות בפסוק הפותח, נניח, במלים אלו : בבוקר אלול / הים בארצנו שקוף וצונן" — כך חותמת גולדברג את המסה, ומדגישה שוב כי שירתה לא תשתנה אל מול המלחמה שזה עתה פרצה . המסה של גולדברג עוררה פולמוס חריף, שנודע לימים בשם "ויכוח המשוררים" או "הוויכוח על שירת המלחמה" . היו מי שתמכו בעמדתה של גולדברג, שביקשה להציג את השירה כנצחית וככזו שאינה מושפעת ממאורעות השעה, והיו מי שביקרו אותה על אי-נקיטת עמדה ברורה של גינוי מוסרי את המלחמה . באותם ימים שלאחר פרסום המסה בעיתון, כותבת גולדברג כמה רשימות ביומנה בעודה שוהה בבית הבראה בזכרון יעקב . גם כאן מביעה גולדברג את בחירתה לשתוק על אודות המלחמה : "אני לא אקש...
אל הספר