365 הסופר כבדאי אמת הזיית געגועים בלבד, אלא שבמקום שבו מתערער ביטחונו של אדם באפשרותה של "חירות הגעגועים לארץ הזאת בתוך הארץ הזאת, חירות הגעגועים לחיפה בתוך חיפה", אין לו לסופר ברירה אלא להציג אמת כבדייה, גם אם כל מילה שהוא כותב מכחשת בו . שהרי מיהו אותו עורך 'אל-איתיחאד' שבסיפור, הנפגש בשנת 1966 עם אחותו "המהגרת" בקפריסין, המתייחס לספר שכתב בשם 'האופסימיסט', המשתתף באספה במזרח ירושלים "לזכרה של אישיות פלסטינית, שיד פושעת השיגה אותה הרחק ממולדתה", אם לא האיש ה"עובדתי", האיש שבעליל, זה הטוען על צד האמת, לא צד "הדמיון המזרחי המכונף" שבסיפור . ובאמת — "מדוע זה נמריא על כנפי הדמיון ? " — הוא עצמו כותב במקום אחר — "הלוא החלטנו, פה אחד — החלטה שהגיע אליה העולה לגרדום עם התליין, והחייל בשדה הקרב עם שר המלחמה, והזקן הזוחל על שלוש עם התינוק הזוחל על ארבע, ודג הרקק הנטרף עם הדג הטורף — החלטנו להתעלם מן המוות" . ומי שמחליט להתעלם מן המוות, והכוונה למותו שלו, לא למותם של אחרים, הרי אינו זקוק עוד לשום "נוסחות זהירות", והוא רשאי לְאַמֵּת בכל אמת שבידו או בעיניו — אכזרית ונוראה או שגרתית ונדושה ככל ש...
אל הספר