358 על חוד התער שנינותו של מוהם מהנה תמיד — גם כשהוא צודק רק חלקית, רק אנגלית . הבאתי את הדברים כדי להדגים את ההמשכיות אבל באותה שעה גם את ההבדל היסודי שבין השקפתו של הסופר האנגלי הקוסמופוליטי, יליד צרפת, שעיקר פועלו במחצית הראשונה של המאה, לבין "משורריה" היהודים הקוסמופוליטיים של ניו יורק שלאחר המלחמה : סול בֶּלו, אדגר לורנס דוקטורוב, פיליפ רות ועמיתיהם הלא-יהודים . כרבותיו הצרפתיים, שומר גם מוהם באדיקות על עמדה של ריחוק מגיבוריו . המטרה : להגיע למידה של אובייקטיביות ב"תצפיות" שלו על העולם . מתוך כך, לעולם אין חייהם הפיקטיביים שלהם, מזה, והביוגרפיה המתועדת שלו, מזה, גם כשהם מצטלבים ( והם אכן מצטלבים פה ושם ) , הופכים לבליל "פיוטי" אחד שבו מיטשטשים כליל הגבולות והגדֵרות בין יוצר ומוצר, בין אישי-פרטי לאישי-טיפוסי או, בלשוננו, אקזיסטנציאלי . חרף כל אקלים הזרות והאנינות הבלתי-חדירה שהיא מתעטפת בו, מתקיימת יצירתו של סומרסט מוהם בעולם הגיוני, מְמוּפָה כהלכה, עולם שעוד לא היה ולא נראה שהוא עומד להפוך למה שיעקב שבתאי שלנו מתאר כ"תוהו ובוהו" גמור . נכון, גם דוקטורוב ממליץ "דרך הריחוק" — "על מנ...
אל הספר