300 פרשת אברהם בן-יצחק א "תרומה נוספת למוחשיותו של האור היא יחסיו העדינים עם הצל . . . הצל, המסמן את האור כמנוגד או כנבדל ממנו, גואל אותו בדרך זו מנוכחות סתמית . מבחינה סמנטית ניתן לומר, כי האור והצל מופיעים בלקסיקון של שירים אלה כניגודים הפיכים, המקיימים ביניהם יחס של ראי" . חנן חבר, 'פריחת הדומיה : שירת אברהם בן-יצחק' . יש לא מעט מן האירוני בכך, ששורות כאלה מופיעות דווקא בספר המוקדש לשירת אברהם בן-יצחק ונקרא, ויפה שכך נקרא, 'פריחת הדומיה', שם מתאים מאוד למשורר שפרסם בחייו תריסר שירים, בהם שיר אחד ממנו הסתייג אחר כך . שהרי מה אין לנו באותו דרוּש מפולפל : הכול זולת פריחת הדומייה . יחסים עדינים בין אור וצל כתרומה למוחשיותו של האור ( בלי מבקרנו לא היינו יודעים שהאור מוחשי הוא ) . ואור שגואל את הצל מ"נוכחות סתמית" . ואור וצל שמופיעים "מבחינה סמנטית" כ"ניגודים הפיכים" ( ומבחינה לא סמנטית אינם כאלה ? ! ) . ובכלל, מה זה ניגוד הפיך ? שניתן להופכו ללא ניגוד ? אולי בעצם יש כאן רמז ליחסי ביקורת שירה בשנים רזות אלה של "דלות החומר", ולניסיונה של ביקורת מסוימת לבוא במקום השירה, ובעצם במקום הספרות כ...
אל הספר