272 "פילגש מתוקה שלי" שלכאורה צריכה הייתה לשמש "מקדם מכירות", או בלשון פחות ממוסחרת, אבן שואבת לספרו של רטוש . ולא כך היה . נידח ונדחה לשוליים בחייו, מתמודד בקשיי פרנסה כבירים בגידול שני בניו שאחד מהם, השופט הירושלמי חמן שלח, רעייתו ובתו, נרצחו בדם קר על ידי חייל מצרי טרוף שנאה עיוורת ב- 5 באוקטובר 1985 בראס בורקה שבחוף סיני, לא היה גורל יצירתו של יונתן רטוש אחרי מותו טוב הרבה מבחייו, שבהם לא זכה כמעט בשום אות של הערכה ציבורית, מחמת דעותיו החריגות ואטימותה וחוסר סובלנותה של החברה ה"ממופלגת" ( הביטוי הוא שלו ) שבה חי . רק כך ניתן להסביר את העובדה שאחד מגדולי משוררי ישראל מאז היותה למדינה עצמאית לא זכה לא בפרס הנקרא בשם המדינה, אף לא בפרס ביאליק או בפרס אחר כלשהו הניתן כמחוות הוקרה ליצירתו, ונאלץ להסתפק ב"פרס היצירה מטעם ראש הממשלה" — מין מלגה לשנה הניתנת כמעט לכל דורש, כולל גרפומנים גמורים . כמה צודק אפוא ידידו י . עמרמי, שהוא גם עורכו של קובץ המכתבים שלפנינו וכן המו"ל הנאמן של מרבית ספרי רטוש, בעת שהוא כותב בשער הספר כי ל"ידידיו ( של רטוש ) הייתה סיבה לקצוף על אלה שהתנכרו לו . אבל דומה...
אל הספר