הסופר בחברת ההמונים

29 הסופר בחברת ההמונים בחיפושיו אחר הרגשת שייכות אנושית . קיומם של יחידים "אציליים" אינו בלתי 1 אפשרי אלא שהוא הולך ונעשה קשה יותר ויותר . המונים אינם תופעה חדשה, כמובן, אף כי בדמותם כיום נראה שאין להם תקדים בהיסטוריה . המונים — מושג שאסוציאציות שליליות למדי מתלוות אליו בימינו, בדרך כלל, משל כאילו אמרת "אספסוף" — היו גם במצרים או ברומי העתיקה, "אימפריית ההמונים", בלשונו של אורטגה אי גאסט . הפוליס היוונית מעוטת האוכלוסין היא, כמדומה, פרשה לעצמה . שם — זהו מכל מקום הרושם המתקבל מספרי ההיסטוריה — לא היו אנשים מצטופפים יחד אלא כדי להאזין לטרגדיה, להתדיין באוויר הפתוח ולהחליט על פוליטיקה ומינויי הציבור, להוציא להורג את הכושלים והסרבנים ולחזות במשחקים האתלטיים, שאף בהם לא היה צל דמיון לספורט וולגרי כגון הכדורגל או האִגרוף של ימינו . במחצית המאה התשע-עשרה כותב ג'ון סטיוארט מיל ( 'על החירות', 1859 ) — "עכשיו אובד היחיד בתוך ההמון . . . הכוח היחיד הראוי לשמו הוא כוחם של בני ההמון, וכוחן של הממשלות, כל זמן שהן עושות את עצמן צינור לנטיותיהם וליציריהם של בני ההמון" . הסכנה החדשה, קובע מיל, אינה זו...  אל הספר