107 בדו"ח אחר מאותם ימים נכתב : "מספר האנשים שמתייצבים בכל יום בלשכת צירות ישראל מגיע לאחרונה ל- 200 – 300 והוא גדל מיום ליום . אלה שאין להם קרובים בישראל שישלחו עבורם 'אישורים' ממשרד העלייה בישראל, פונים ישירות לקונסולט הישראלי ( בבוקרשט ) למטרה זאת, בתקווה שאם יהיו בעלי ויזה ישראלית ייהנו בעדיפות במקרה של העלייה, ומספר זה 332 באותו נושא כתב דוד גלעדי ממחלקת העלייה בבוקרשט : גדל מיום ליום" . "היהודים, על סף ייאוש, האמינו ומאמינים במדינת ישראל, שלא תעזוב 333 ההתקהלויות מול משרד הפנים הרומני והצירות הישראלית אותם לנפשם" . נמשכו למרות הסכנות הכרוכות בכך — מעקב של אנשי הבולשת, בדיקת תיקים, בדיקות גופניות וחקירות . בין המתקהלים היו גם כאלה שנזקקו לעזרה כספית כדי לשלם עבור האישורים שנדרשו על ידי משרד הפנים הרומני, מה גם שהדרישות, כאמור, השתנו מדי פעם וחייבו הנפקה של אישורים חדשים . כדי לעמוד בהוצאות הכרוכות בכך, נאלצו יהודים רבים למכור חלק מתכולת 334 בתיהם . המבקשים לעלות לא נואשו . לחצם על משרד הפנים נמשך ואף גבר בעקבות כל תוכנית או תקנה חדשה . במאי 1949 אחז פחד ברבים מיהודי רומניה בעקבות ...
אל הספר