ב. הפגנות המוניות למען עלייה

52 המשיכו יהודים נוספים לזרוק בקשות מעבר לגדר . השמועה עשתה לה כנפיים ובקשות לעלייה החלו להגיע לצירות מערי השדה באמצעות הדואר . מערים שבהן נגמרו הבולים יצאו שליחים לבוקרשט ובידיהם בקשות לעלייה . ב- 14 בפברואר שוב התקהלו אלפי יהודים ליד הצירות, הפעם כדי להביע הזדהות עם מדינת ישראל לרגל יום הפתיחה של מושב הכנסת הראשון . למראה דגל ישראל המתנוסס על התורן פרצו המתקהלים בשירת "התקווה", השמיעו סיסמאות של אהדה לישראל ושבו והביעו את רצונם לעלות לישראל . ההפגנה הגדולה שהסעירה את השלטון התקיימה ב- 17 בפברואר, בעקבות התפשטות שמועה שממשלת רומניה, לאחר התייעצות עם ברית המועצות, הסכימה להתיר עלייה של 100,000 יהודים . בבוקר אותו יום הוזעק הציר ראובן רובין אל סגן שר החוץ גאורגה פראוטיאסה ( Gheorghe Preoteasa ) והלה דרש ממנו בתוקף למנוע את קיום ההפגנה, תוך האשמת הצירות בהסתה . על טענתו של רובין שאין לו כל קשר לשמועה ועם היהודים בכלל ושאין באפשרותו או בסמכותו לפזר התקהלות מול הצירות, הגיב פראוטיאסה בכעס ואיים שאם דרישתו לא תיענה, 139 "ימלא השלטון את חובתו" . ההפגנה לא נמנעה, ובאותו יום אחר הצהריים הפגינו...  אל הספר