146 | של מי הילד הזה ? יחסי הורים עם בתי הספר של ילדיהם המסודרים, המשיבים בלהיטות על שאלות המורה, והן החלשים, המפריעים והמתקשים לשבת על מקומם בשקט - מעסיקים את המורים וגוזלים את מרבית זמנם ותשומת לִבם . לורנס - לייטפוט ( 2003 Lawrence - Lightfoot, ) , שהקדישה תשומת לב מיוחדת למפגשים של מורים עם הוריהם של הילדים ה"ממוצעים", מציינת שהשיחות הכי פחות יעילות בין הורים ומורים נסבות על "הילד הממוצע", זה שאין לו חוזקות בולטות ולא חולשות שמושכות תשומת לב מיוחדת . ילדים "ממוצעים" נופלים בין הכיסאות, שכן המורה אינו עומד על טיבם ואין לו דבר לומר עליהם . בשל היותם ילדים "ממוצעים", המורים מתעלמים מהם ומהעובדה שלכל ילד יש אתגרים קוגניטיביים, אישיים או חברתיים שהיה רוצה להשתפר בהם, לא רק ביחס לכיתה אלא גם ביחס לעצמו . לא פחות חשוב מכך הוא הצורך שהמורה יכיר את החוזקות הקיימות אצל כל תלמיד, גם אם אינו בולט בכישוריו, וישבח אותו עליהן . אני שבה ונזכרת כיצד קיבלו הוריי את הערכת המורים כקביעה סופית שאין עליה עוררין . בדיעבד, אפשר שחיי בבית הספר היו נראים אחרת לו יכלו הוריי, מתוך אמונה בכוחותיי ובכישרונותיי,...
אל הספר