הצדיק כמתווך בין העולמות במחשבה החסידית

128 | שיר של חסד זו אפשרה לכל אדם ליצור קשר עם האל או להתייחד עמו — מתוך מצב של דבקות . עדה רפופורט-אלברט מציינת שהחסידות מראשיתה הגבילה את הגישה הישירה למטרה האוניברסלית של דבקות באל וייחדה אותה למנהיג החסידי – הצדיק . המוני העם יכלו להגשים מטרה זו רק בעזרת הצדיק, שתפקד כערוץ 16 מתווך או נתיב אל האלוהות : ניתן לגשת לאל באופן ישיר, אך הדבר ניתן רק לאלה המסוגלים לראות מבעד ל"לבושים" המסווים ומעלימים אותו מן העין, ועל מנת לראותו מבעד אותם מסווים ולחוות אותו ישירות, על האדם להיות בעל תכונות מיוחדות [ . . . ] בניגוד לרעיון המיוחס לחסידות של "המשכת האל מטה" אל כל אדם, עשתה התנועה מן ההתחלה בדיוק את ההפך . היא חסמה לחלוטין ומלכתחילה את המסלול הישיר לאלוהים בהציבה את האנשים ה"שלמים" – אנשי ה"צורה", הרוח, הדעת או ה"בינה", שנתכנו בסופו 17 של דבר "צדיקים", באמצע המסלול . על הצדיק מוטלת אפוא האחריות לדבוק באל, לא רק למען העצמתו הרוחנית שלו אלא גם למען חסידיו . החסידים הרגילים אמורים לדבוק בצדיק, והוא אמור לתווך ולהסדיר את מערכת יחסיהם עם האל : "כשם שהאל הוא מוקד החיים 18 בו בזמן הדתיים של הצדיק, ...  אל הספר
מוסד ביאליק