ב. סימני הניקוד וטעמי המקרא

44 | שיר של חסד 77 והטעמים, זו מזו : הניקוד, המורכב מקווים ומנקודות, בעיקר מתחת לאותיות, המסומנים אף הם בקווים ובנקודות מעל ומתחת לאותיות . סימני הניקוד קובעים את אופן הגייתה של כל מילה על פי תנועותיה, ואילו הטעמים מנחים את הקורא בעניין פיסוק המשפטים, מיקום ההטעמה בכל מילה ונגינתה . אף על פי שהן סימני הניקוד הן הטעמים מסומנים במיני תצורות של נקודות וקווים, המילים ״ניקוד״ ו״נקודות״ משויכות בדרך כלל רק למערכת הניקוד . לעומת זאת טעמי המקרא מכונים ״טעמים״, ״נגינות״ ולפעמים ״נעימות״ . כאשר בספר הזוהר ובטקסטים אחרים מדובר בטעמים, הכוונה היא להברות המודגשות לפיסוק ולשירת הטקסט, ואילו הנקודות מורות בדרך כלל על הגיית התנועות, ורק 78 לעתים רחוקות על צלילים מוזיקליים . אליוט וולפסון מעיד שבעיני המקובלים, מקור טעמי המקרא וסימני הניקוד 79 הקודיפיקציה המאוחרת כמו מקורן של האותיות — בעולמות העליונים . שלהם והעדרם מספרי התורה לא גרעו מקדוּשתם, ולא זו בלבד אלא ששימשו 80 מקורות קבליים למיניהם הוכחה למעמדם הסמוי, ולפיכך גם הנעלה ביותר . אף מבססים את ההסבר לתופעה של העדר סימני הניקוד והטעמים בספרי התורה ד...  אל הספר
מוסד ביאליק