לא חריש באדמת טרשים: גולה ויהדות ב׳משכן לאמנות עין חרוד׳ ובתנועת הקיבוץ המאוחד

210 | גליה בר אור מבני עומק בעולמן של התנועות הקיבוציות השונות . המאמר הנוכחי יתמקד לכן באחת מתנועות הקיבוץ וכמו-כן יציע היבט מתחום ההשוואה הביקורתית להבנת מערכות הדגשים שונות שהתעצבו בתנועות קיבוציות נפרדות . תנועת הקיבוץ המאוחד – תנועה מהפכנית, אקטיביסטית ומגייסת – תידון מנקודת מוצא של תרבות, אמן, אמנות, מוזאון, קישוטי חג . תרבות תיתפס כאן במובנה כמערכת שמבניה הפנימיים מורכבים ביותר וצורות חלופיות של תרבות מתקיימות בה כיסודות מאתגרים משמעותיים . שאלת היחס לגולה וליהדות תידון מתוך התדיינות נמשכת עם עבר וכתגובה לאתגרי הזמן – תקופת היישוב וראשית מדינת ישראל . ״אדם חדש״ מול ייצוגי ״שלילת הגלות״ מושג ״האדם החדש״ עלה החל בסוף המאה השמונה-עשרה בהקשר של שיח הזמן של תקופת ההשכלה ואימץ משמעויות נוספות בהשפעת האידאולוגיה הקומוניסטית 1 מקובל לייחס לזרמים השונים ששאפה לבנות ״אדם חדש״ כחלק מחזון חברת העתיד . בציונות מכנה משותף בתפיסת מושג ״האדם החדש״ : סימני ההיכר של הטיפוס האידיאלי אמנם אינם אחידים אצל כל הציונים, אבל אפשר להצביע על קוים אופייניים : היהודי החדש הוא גא, אמיץ ולוחם, שהמיר את הרוחני...  אל הספר
מוסד ביאליק