הכיבושים הערביים והחקלאות 145 המאוחרים יותר מביאים את הוראתו של הח'ליף אַבּוּ בַּכְּר ( 632 - 634 ) ללוחמים המוסלמים להימנע מכריתה ושריפה של עצים ומביזה של שדות ומקנה — ופקודה זו עשויה להצביע על כך שההנהגה המוסלמית דאז הייתה מודעת לנטיות הרסניות ששררו בין הלוחמים וניסתה לרסנן . בדומה לכך ניתן לפרש את ההסכמים שנערכו עם כיבוש ערי סוריה ומסופוטמיה כמאמץ להגן על אותן ערים מפני אלימות מן הסוג 31 המתואר ב אפוקליפסה . דרשה שנשא סופרוניוס פטריארך ירושלים אף היא מחזקת את הסבירות, שהתיאור ב אפוקליפסה של פסבדו-מתודיוס מעוגן היה במציאות . הפטריארך מספר בדרשתו — אותה נשא כנראה בירושלים בשנת 637 — שהסָרָצֶנים ( כלומר הערבים ) "בוזזים את הערים, הופכים את השדות לשממה, שורפים את הכפרים ומחריבים את הכנסיות ואת 32 שלא כמו ה אפוקליפסה , זוהי עדות בת הזמן ממש ; מדובר בה עלהמנזרים הקדושים" . מעשי חורבן שהתרחשו באזורים הכפריים במהלך הכיבוש עצמו . וגם הנבואה-המדומה העברית, אף שהיא מאוחרת יותר, תומכת באמינותו של התיאור שב אפוקליפסה . אולם תיאור זה מעורר בעיה נוספת . ארצות הסהר הפורה נכבשו בידי הערבים בשנות השל...
אל הספר