הרהורים על נוף והיסטוריה 125 קשה להבחין בהם, עדיין בלטו על זוויותיהם הישרות . כך ב- 1925 . אבל גם ב- 1967 היה המראה שונה מאשר היום . למשל, מדרום לנו היה מדרון תלול ובראשו שביל מגודר, כולו גדוש אנשים שלא נמצא להם מקום על ספסלי האבן באמפיתיאטרון עצמו . בוואדי מתחתנו עוד לא נצצה ערימת גרוטאות רכב, ומעלה אדומים והכביש היורד אליה, גוש הבתים באזור שיח' ענבר, והכתמים הירוקים הפזורים במדבר, כל אלה טרם היו בנמצא . אני יודע שרבים, ולא רק חברי הארגונים הירוקים, מתגעגעים למראה המדברי שנשקף מכאן ב- 1925 וב- 1967 . המראה ההוא נתפס כטבעי, אותנטי, חלק מארץ- ישראל האמתית . ואני יודע שרבים הם המֵצֵרים על הארץ המשנה פניה, הנבדלת יותר ויותר מן הארץ הזכורה להם מילדותם . ויש גם מי שיאמר, שהנוף מקשר אותנו להיסטוריה של הארץ וממלא תפקיד בבניין זהותנו — "האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו" — ועל כן טשטוש או מחיקת קווי מםתארו של הנוף פוגעים בקשרינו לתולדות הארץ ומעמעמים את זהותנו . ברצוני להציג עמדה שונה, אולי אופטימית יותר . בוודאי, הצער על היעלמם של הנופים והמראות המוכרים מילדות הינו צער אמתי . אבל האמנם הנופים הל...
אל הספר