פרק רביעי : פעולות וקולות 551׀ משבר האדם והאדם היהודי אצל עגנון דומה לזה של האדם ׀ הקפקאי . אצל עגנון פתוחה תמיד האפשרות של כניעה חיובית לאבטוריטה האלוהית . התקופה היא אמנם פגומה והזמן נגוע, אבל ישנו גם זמן טוב וישנן נקודות מפלט שאליהן אפשר לברוח ( שם : 264 [ ההדגשה שלי — עב"י ] ) . העמדה הכנועה ( ה'חיובית' בעבור קורצווייל ) , המובאת בעיקר במופת המקראי של תהלים, נוכחת ביצירת שני היוצרים, אך כמוה גם כניעתו האחרת של הסובייקט, המוכפף לכוחות גדולים המשטים בו, כמו השפה למשל . מעניין שימושו של קורצווייל במושג 'כניעה חיובית', המלמד על מה שזיהינו בהשוואה עם המסורת היהודית- המוסלמית ב'המשפט' . כמו שב'אמן הרעב' הכניעה היא טוטלית ( וכך גם במידה רבה ב'המשפט' ) , כך גם ביצירות דוגמת 'והיה העקב למישור' ובוודאי סיפורו המבעית של עגנון 'הנעלם' ( המופיע ב'עיר 54 ומלואה' ) . ואולם קורצווייל אינו מדייק גם כשהוא משווה את הסגנון העגנוני לסגנון הקפקאי . יש ערך רב להתנגדות מלאת התוקף שלו לכל ניסיון למצוא בעגנון אחדות סגנונית או 'נוסחה עגנונית' אחידה, ובעיקר כשהוא מעמיד את המספר העגנוני כישות מרובת פנים ( שם :...
אל הספר