224 פרק חמישי וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים : יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה ; וַיְהִי כֵן . י וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה : אֶרֶץ, וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא : יַמִּים ; וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב . . . לפי כתוב זה הופרדו תחילה המים העליונים מהמים התחתונים ; למען העליונים עשה אלוהי ישראל רקיע כדי שלא ייזלו, ואילו למים התחתונים קרא להיקוות למקום אחד, וכך נראתה היבשה ( פס' ט ) . גערת האל במים בתחתונים, ששרדה בעיבודים החכמתיים, נעלמה מתיאור זה, אך תוצאתה נותרה בעינה : המים נאספו למקום אחד, והיבשה התגלתה . עם זאת, להבדיל מרוב הכתובים המקראיים ( מש' ח,כח ; איוב כו,ח ; לז,טז-יח ; לח,לז-לח ) , על פי בר' א לא נקבצו המים העליונים 58 מסורת זו בעננים, אלא הופרדו מהמים התחתונים באמצעות גבול המכונה רקיע . משתקפת גם בתה' קמח, אך בו מכונה הגבול בשם חוק ( להלן, עמ' 225 ) . מכולם קרוב בר' א לתה' קד באגרונו ובתכניו . כך למשל חוזרים ביטויים כגון "למועדים" בזיקה לבריאת המאורות ( בר' א,טו ; תה' קד,יט ) , "חיתו ארץ" / "חיתו שדי" / "חיתו יער" ( בר' א,כד ; תה' קד,יא...
אל הספר