32 פרק ראשון ולבסוף נתנה לו נוּת את חרוזי מחרוזתה, וגֶבּהתבקש לתת את חותמו – אך ים הוסיף וגאה . תיאורים אלו הם רק העילה לפרוץ מלחמתו של האל בים, ואינם עיקר הסיפור, שכיום אינו בידינו . אף על פי כן דומה כי די בהקדמה זו כדי ללמוד רבות על הרכב המסורות המשולבות בעלילה ועל מוצאן . ארבע הדמויות הראשיות הן : רֶנֶנוּתֶת — אלת הקציר, שהציעה באסיפת האלים לשאת מנחה לים ; עשתרת – שנשלחה עם המנחה לים ; ים — העוין לאלים, אשר איים בגאותו לכסות את העולם כולו ; וסת – אשר השורות הקטועות בסוף הן תחילתו של תיאור מלחמתו בים . כפי שיתברר להלן, לכל הדמויות יש רקע כנעני-סורי, אם בשמותיהן אם בתיאוריהן . מלבדן נזכרים ביצירה גם אלים מצריים מרכזיים : פְּתַח ראש האלים, נוּת אלת השמים וגֶבּ אל האדמה, אך תפקידיהם זוטרים יותר . ( 5 . א ) עשתרת וים הן עשתרת הן ים מכונים בפפירוס עשתרת בשמותיהם השמים-מערביים המקוריים . כאמור מעלה, השם ים חדר למצרים בתקופת תחותימס ג', זמן קצר לפני עלייתה של היצירה על הכתב . עשתרת הגיעה אף היא למצרים לאחר הכיבושים הגדולים של תחותימס ג', יחד עם אלים כנעניים נוספים כגון ענת, חורון ורשף ( השם...
אל הספר