122 דוד שחר שחי בסוף המאה השנייה ובתחילת המאה השלישית לספירה, ושממנו ניתן לשאוב פרטים חשובים ומהימנים על המרד, אינו מזכיר אפילו את שמו של בר כוכבא . המקורות התלמודיים, הן ההלכתיים והן האגדתיים, הם ספורים ועל פי רוב מאוחרים למדי, ומבהירים כמה צדדים לגבי בר כוכבא, אך אינם זורעים אור על השאלות הנוגעות למניעי המרד, תחילתו ומהלכו, ואינם מבהירים את התמונה ההיסטורית בכללותה . על פי מקורות אלה ועל פי המסורת היהודית, דמותו של בר כוכבא נתונה במחלוקת וכוללת ביקורת חריפה על מנהיגותו . התקוות המשיחיות לגאולה שהפיץ באות לידי ביטוי בכינוי הגנאי "בר כוזיבא" . ברם, בניגוד למסורת זו, המרד ומנהיגיו זוכים בפרשנות הציונית המחודשת של העבר ההיסטורי היהודי להאדרה . המרד נתפס כסמל להתקוממות לאומית ולגבורה של העם היהודי, מופת של פריקת עול זרים בפרפור אחרון של עצמאות קצרה . כך, למשל, בשאיפה ליצור טיפוס יהודי חדש וליצור את "יהדות השרירים האבודה", העלה מכס נורדאו על נס את "מלחמת היאוש של בר כוכבא", כמופת נעלה, ואת בר כוכבא כ"גיבור שלא ידע מפלות" . על פיו, בר כוכבא מגלם 211 בדומה את היהדות המחושלת במלחמה, ה"ששה לקר...
אל הספר