60 דוד שחר 91 המורה ניסן טורוב וניוולה את חיינו בהרחיקה אותנו מן הטבע" . רואה בגלות דרגה שלישית של התפתחות, העומדת בניגוד לשתי תקופות של חיים תקינים שעבר עם ישראל - חיי שבטים נודדים וחיי עם עובד, שהתאפיינו ב"מגע ישר ובקשר נאמן עם הטבע" . לאחר חורבן בית שני חל המפנה בעם : הוא נהפך לאט-לאט לעם ביניים, היינו - לעם של משא ומתן מסחרי, לעם נטול קרקע המתפרנס מן האויר . במידה ידועה נהפך שוב לעם נודד, כמו בראשית הופעתו על הבמה ההיסטורית ; אבל נודד לא במרחבי הטבע ותחת שמי אלהים הנטויים על ראשו, אלא מארץ נכריה לארץ נכריה, מעיר לעיר ומגיטו לגיטו . נפסק המגע הישר עם הטבע, חדל יחס הגומלין בין האדם הישראלי ובין אדמת מולדת ודבר זה כשלעצמו, אשר נמשך ימי דורות רבים ובעיקרו לא נשתנה עד היום, היה בו כדי להשפיע השפעה חמורה על הפסיכיקה היהודית ולהטביע בה חותם גלותי מיוחד [ . . . ] רק בארץ ישראל החדשה רואים אנחנו שינוי נמרץ בנדון זה : יש בכך משום סימן של הבראה פסיכית על ידי שיבה אל הקרקע . 92 הגלות נתפסה כמצב של קיום פגום, חלקי ולא נורמלי, ואם מצאו בה מן החיוב, נאחזו בכמה דברים רק מתקופת גלות ספרד ; "זו היתה...
אל הספר