״שמחת עניים״ והסימבוליזם בספרות הרוסי | 0 לנקום על העוול שנעשה לו עצמו על ידי האויבים ( אף שנעדר מן העיר ) . הסבל של אשת נעוריו, שהוא ללא ספק תוצאת היעדרו הממושך, אינו מעורר בו רגשות אשמה אלא זעם על הרדיפות של אויביה ( האם הם נמצאים בעיר או מחוצה לה ? ) , שהם גם מחזריה המעוררים את קנאתו . ביחסו אליה שולטת ההתקוממות המוסרית יותר מאשר הארוס . במרכזו של חוסר הבהירות העובדתית עומדת השאלה : האם הגיבורים הם חיים או מתים ? בפרולוג הגיבור מאופיין על ידי האפיתט ״עני-כמת״, ופירושו של דבר, על פי 3 שהוא חי אבל חייו גרועים ממוות . הוא מצטייר כנווד חסר בית הישן האלוזיה המשנאית, על מצע של קש, אבל בהמשך הוא מופיע כמחונן בתכונות על-טבעיות של רות רפאים וכמי שכבר נקבר, כלומר הוא מת ממש . הוא קם לתחייה כאשר הוא מצליח להחזיק בזרועותיו את האישה ולשסע אותה כשסע העיט את היונה ( ״שיר של אור״ ) , הוא גוסס שוב ( ״קץ האב״ ) , ובכל זאת משתתף בקרב על הגנת העיר . המצב האמביוולנטי של עמידה על גבול החיים והמוות מאפיין גם את הדמות הקיבוצית של הנצורים הנלחמים על עירם . האישה מצידה מופיעה במצב של שינה, שהיא ספק מוות . אב...
אל הספר