לאה גולדברג וטולסטוי

46 | ההקשר הרוסי של הספרות העברית את צ׳חוב, אפילו יותר מאשר את טולסטוי״ . בגיל שבע עשרה כתבה שם שהקריאה בספרי טולסטוי מעניקה שמחת חיים ואמונה . ברשימה מ- במאי 94 , לקראת סיום מלחמת העולם השנייה, כתבה : ״משעשיתי כעת את חשבון נפשי, הופתעתי בראותי, כי במשך כל שנות המלחמה ׳התקיימתי׳ על ארבעה ספרים . מובן, שקראתי גם אחרים, אבל על אלה הייתי מתקיימת , ושניים מהם היו של טולסטוי : ׳מלחמה ושלום׳ ו׳אנה קארנינה׳ . לפרקים נדמה לי אפילו, כי בכלל יכולה הייתי להסתפק בשניים אלה ; לסיים את האחד ולהתחיל בשני וחוזר חלילה״ . חודשים אחדים לאחר עלייתה לארץ ( 4 בינואר 93 ) היא הרצתה על טולסטוי, וב- באוקטובר באותה שנה התפרסם בעיתון ״דבר״ מאמרה על ״חוג הקריאה״ של טולסטוי לרגל שנת העשרים וחמש למותו של הסופר . במשפט הפתיחה של המאמר כינתה את טולסטוי ״גאון האפופיאה הפרוזאית״, ובזה השוותה אותו להומרוס, שיצירותיו נחשבות לבסיס ולעמוד תווך של הספרות המערבית . ביצירותיו מצאה תשוקה עזה לטוב, המעידה, לדעתה, שהוא לא מצא את הטוב בתוך עצמו . כהוכחה היא הזכירה את הזיכרונות של מקסים גורקי, שראה את טולסטוי מדבר עם לטאה שהתחממה ...  אל הספר