מרדכי זאב פייארברג והסימבוליזם הרוסי

מרדכי זאב פייארברג והסימבוליזם הרוסי | 393 השתוקקות למוות . גם ב״הצללים״ של פייארברג, סבור לחובר, מסתיימות המלחמות הפנימיות בניצחון הצללים ש״בהם מוצא המשורר את הקדושה והרוממות הנעדרות מן החיים החדשים״ . המנטאליות המשותפת לפייארברג ולנובאליס ניכרת, לדבריו, ״בקנאת היסודות הסובייקטיביים, הסימבוליים והמיסטיים של היצירה, בביטויה הנאמן 7 ברוך קורצווייל קובע במסתו על פייארברג : ״פייארברג הוא של השירה האנושית״ . רומנטיקן . באיחור של מאה שנה הוא חוזר על צורות יסוד חווייתיות של הרומנטיקה 8 את קביעתו הוא מבסס בעיקר על הדמיון בין הפרוזה של פייארברג לשירתו האירופית״ . של נובאליס . לשניהם אופיינית ״דחיית כל גישה ראציונליסטית מובהקת, הלילה והצל 9 גם אהובים על שניהם״, ובעיקר – שניהם מקוננים על ״אבדן הודאות האמונתית״ . אברהם שאנן מצרף את פייארברג לפרישמן ופרץ, וגם הוא סבור, כמו לחובר, ש״מושגיו 10 ואולם שאנן מדבר על על היצירה הספרותית לקוחים בעיקר מן הסיפורת העברית״ . ״זיקתו הטבעית [ של פייארברג ] לסימבוליזם״ כמכנה המשותף לקבוצה זו : ״פייארברג חי באותה אווירה סימבולית אסתטית שיוצריה העיקריים בספרות העבר...  אל הספר