״גילוי וכיסוי בלשון״ של ביאליק, הסימבוליזם הרוסי ו״המאגיה של המילים״ של אנדריי ביילי

342 | ההקשר הרוסי של הספרות העברית פואטיקה סימבוליסטית המטילה על המשורר תפקיד של משיח ממש : עליו לחיות וליצור באופן שיקרב את גאולת העם והאדם . כיוון זה נוצר בהשפעת משנתו של התיאולוג, המיסטיקן והמשורר ולדימיר סולוביוב, שהיה מקור השפעה גם לרודולף שטיינר, יוצר התנועה האנתרופוסופית . ביילי היה תלמיד נלהב גם של סולוביוב וגם של שטיינר . הוא ראה בפעילות היצירתית גילוי של כיסופי האדם לאחדות עם הבורא, או במילים אחרות : עבודת אלוהים מיסטית . אופייה הסמלי והקדוש של הלשון הספרותית, ובעיקר של השירה, הוא נושא מרכזי בכתבים התיאורטיים של כל היוצרים הסימבוליסטים הרוסים, גם של ״הדקדנטים״ ( ובראשם ולרי בריוסוב ) , שפעמים רבות נוסחו בלשון ״ארגונאוטית״ ( כביטויו של ביילי ) , פיוטית, חזונית ולא קלה להבנה . תפיסתם את הלשון צמחה מתוך הפילוסופיה הניאו-קאנטיאנית, מצד אחד, ומתוך האסכולה הפסיכולוגית בבלשנות האירופית והרוסית, מן הצד האחר . אסכולה זו ( שבין יוצריה היו היימן שטיינתאל, וילהלם ווּנדט ומוריץ לצרוס, ובמאה העשרים – גם בנדטו קרוצ׳ה וקרל פוסלר ) התנגדה לתפיסת הלשון כתוצר של פעילות גופנית או תרבותיות- היסטו...  אל הספר