292 | ההקשר הרוסי של הספרות העברית מערב אירופית נאורה, אך במחצית השנייה של המאה התשע עשרה, כאשר עבר מרכז הפעילות הספרותית מגרמניה לרוסיה, הלכה וגברה המודעות לצורך ליצור ספרות עברית שתבטא את המציאות ואת הרוח של העם היהודי ותישען על המסורת הלשונית והספרותית היהודית . המבקרים, וגם הסופרים עצמם, ראו בספרות העברית המתחדשת את אחד הכוחות הפועלים בתנועת התחייה של העם היהודי . ספרות כזאת הייתה זקוקה ל״משורר לאומי״ משלה . בתואר הזה זכו לפני ביאליק כמה משוררים המשתייכים לתקופת ההשכלה ולתקופת שירת חיבת ציון, ובכללם יל״ג ( יהודה לייב גורדון ) והמשורר היהודי שכתב ברוסית שמעון פרוג . ואולם רק ליד שמו של ביאליק נעשה הכינוי ״המשורר הלאומי״ לאפיתט קבוע : ביאליק הוא המשורר המרכזי בתקופה שזכתה לכינוי ״תקופת התחייה הלאומית״, שאותה נהוג לתארך בשנים 1890 – 1920 . לתפיסה זו של ביאליק ושל דורו הספרותי אחראי בעיקר יוסף קלוזנר, מבקר הספרות המלומד והסמכותי ביותר בתקופת מעבר המאות . קלוזנר היה תלמידו של אחד העם, ובמאמריו על ביאליק הִרבה להדגיש את הקשר בין שירת ביאליק ובין הנבואה המקראית . הוא היה סבור שהפתוס המוסר...
אל הספר