סוף המאה התשע עשרה בתרבות הרוסית והשלכתו על הציונות

| ההקשר הרוסי של הספרות העברית להבין את התפקיד החיוני של ה״נביא״ כמחולל תהליך התחייה הלאומית לפי אחד העם . מכאן התפקיד המיוחד שמילאו הספרות וההגות העברית בעיצוב הנחות היסוד של הציונות המדינית בשלבי התחלתה . מסורת זו התחזקה בסוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים על רקע הלכי רוח של ייאוש מצד אחד וצורך דחוף בשינוי מן הצד האחר, ששררו בקרב האינטליגנציה הרוסית : טושטשו עוד יותר הגבולות בין הגות פוליטית ובין שירה, פילוסופיה, תיאוריה מדעית וחזון אסכטולוגי שיש בו ממד של גאולה מיסטית, ונוצרה ציפייה לדמות של ״גואל״ איש רוח ויוצר-אמן, שחזונו יחלץ את רוסיה מקשיים פוליטיים וכלכליים ויעורר בעם תהליך של תחייה רוחנית בעת ובעונה אחת . את הציפיות הללו – שגם יהודים משכילים ברוסיה היו שותפים להן – מילאו לא רק מרקס, אנגלס ולאחר מכן מנהיגי הקומוניזם הבולשביקי, אלא גם ולדימיר סולוביוב, הפילוסוף, התיאולוג, המשורר, המחזאי, חוזה האוטופיה האקומנית והאב הרוחני של ״מהפכת הרוח״ ברוסיה בתקופת חילופי המאות . בקיאותו היוצאת דופן במקורות היהדות ( הוא קרא את התנ״ך ואת המשנה במקורם בהדרכתו של פייבל גץ ) ובמיסטיקה יהודית, ...  אל הספר