הקרב, שדי מהר נפל בשבי על ידי הנאצים . למרות שהגרמנים ידעו שהוא יהודי הם לא שלחו אותו למחנה ריכוז או הרגו אותו במיידי . באופן מוזר הם כיבדו את הסכמי השבויים, גם אם הם היו יהודים, וכך סבי "זכה" ליחס של שבוי מלחמה כמו כל השבויים הלא יהודים שהיו איתו . האגדה לבית בנר יודעת לספר שגם סבתי, רוזה, שהייתה בברגן בלזן הצליחה לשרוד בגלל שבעלה היה שבוי מלחמה . לדבריה, בכל פעם שהייתה סלקציה, אותה הוציאו מהשורה כי ברישומים של הנאצים רוזה הופיע שבעלה סלומון בשבי ולכן באשתו אסור לפגוע . אין לי יכולת לאמת את הסיפור הזה עובדתית, אבל זה הסיפור שסופר לנו והוא עובר מדור לדור מאז ועד היום . סבי וסבתי ילדו שלושה ילדים וביניהם את דודי, מרסל בנר, פיסיקאי, אמי, שגם היא ד"ר לפיסיקה, ואחותה הצעירה בטי, שנולדה אחרי המלחמה ונחשבת כיום לאחת מהמומחיות הגדולות בארץ לבניית כיסאות גלגלים . רוזה וסלומון בנר עלו לארץ בגיל יחסית מבוגר וחיו חיים צנועים בתל אביב . אנחנו נהגנו לבקר אותם ובעיקר ליהנות מהניחוחות האירופאים שלא עזבו אותם עד סוף ימיהם . סבי שלמה חלה בסרטן הערמונית, שהתפשט בגופו ובסופו של דבר הוביל למותו . אני מניח...
אל הספר