עמוס ז"ל היה האח השלישי מבין ארבעת האחים שהיינו והאהוב עליי באופן מיוחד . ילד שובב, חכם ומאוד אמיץ, מסוג הילדים שהסתובבו בעולם עם הילה מעל הראש . הוא היה שופע בחוש הומור נדיר וחיוך מדבק, כזה שמוקף תמיד בשלל חברים וחברות, שרוצה וחי את החיים בכל החושים . למרות שההפרש בינינו עמד על חמש שנים, הקשר היה קרוב וחם . היו לנו לא מעט שיחות אישיות על החיים ובכלל… תמיד הרגשתי חופשי להתייעץ איתו בכל דבר ועניין, בדיוק כמו שהוא איתי . הוא שירת כחובש פלוגתי בפלוגת המסלול הוותיקה של גדוד צבר בחטיבת גבעתי . עמוס אהב את תפקידו כחובש ונתן מהידע העצום שהיה לו בנושא . כסטודנט לרפואה שנה שנייה בקורס חובשים, חשתי גאווה גדולה באחי הקטן . בעת היתקלות במארב בסולטן יעקב שבלבנון נפגע עמוס בראשו . למרות הפגיעה הוא התפנה לטפל בסמ"פ שלו, סגן אביב אריאל ז"ל, שנפגע, ולצערו הרב של אחי, גם נהרג באותה התקלות . האירוע הזה השפיע על עמוס הן ברמה הנפשית והן ברמה הפיזית . החבלה בראשו הולידה פרכוסים חוזרים ונשנים שאובחנו כאפילפסיה משנית לטראומה מהפגיעה בראשו . דבר שאילץ אותו לבחור האם להשתחרר לגמרי מהצבא או להמשיך לשרת כמתנדב . ...
אל הספר