סבי, כדי לראות כיצד ניתן לסייע לו . עוד באותו הערב כבר הייתי בטיסה לשוויץ ומשם נסעתי ברכב שכור מציריך לקליניק ADASA שבשטרסבורג, אותו בית החולים שבו אני נולדתי שלושים ושלוש שנים קודם לכן . את סבי, הפעיל והנמרץ באדם, פגשתי בבית החולים כשהוא שוכב במיטה חסר תזוזה . במהירות יחסית אבחנתי שכתוצאה מהשבץ המוחי שעבר, רגליו משותקות וכך גם כל פלג גופו הימני . בזווית צד שמאל של פיו הוא הצליח לשחרר לעברי חיוך מרוגש . כך ידעתי שהוא מזהה אותי . דמעות נקוו בעיניי . התנחמתי בכך שהוא יודע שכעת הוא בידיים הכי טובות שאפשר לבקש . כשאנחנו פוגשים את היקרים שלנו, ולא משנה בני כמה הם, במצב של חוסר אונים, אנחנו מיד נכנסים לפעולה שמבקשת להיטיב עימם . זה לא משנה אם אנחנו מצוידים בידע הרפואי הנדרש ואם לאו, אנחנו רוצים שלקרובים וליקרים לנו יהיה טוב ונוח במצב שבו הם נמצאים . לרוב אנחנו שואפים שהם יחזרו לתפקוד שבו הם היו קודם לסיטואציה הנוכחית שבה הם שרויים . סבי היה אדם יוצא דופן ויקר לליבי מאוד . הוא נולד בשנת 1901 בעיירה Bouxwiller הנמצאת על הגבול שבין גרמניה לצרפת . הוא היה איש חכם, סקרן מאוד ובעל תושייה יוצאת דופ...
אל הספר