הקריקטורות בפרק זה מתייחסות לשני נושאים הקשורים לוועידת השלום במדריד . בעין הקריקטורה הפלסטינית, בחלק העוסק בדרך לוועידה, יש התייחסות לישראל, לעולם הערבי ולאמריקנים . ישראל ערמה קשיים והציבה תנאים להשתתפותה במשא ומתן לשלום במדריד . הקריקטורות מבטאות את העמדה שישראל מסרבת להיפרד מהשטחים הפלסטיניים ושואפת להפרדתם ליחידות שטח קטנות . הקריקטורות מחזקות תודעה קולקטיבית ביחס למדיניות ההתנחלויות בשטחים כחיסול האופציה הפלסטינית לשלטון עצמי . ישראל אכן הקשיחה עמדות וסירבה לכל הקפאה של הרחבת ההתנחלויות אפילו זמנית ( איורים ,84 85 ) . ישראל היא השטן הצועד למדריד ומבריח את מלאכי השלום ( איור 86 ) . העולם הערבי הצטרף לשיחות השלום בעל כורחו . הוא מוצג בקריקטורה כמי שצועד הלום קרב ובחוסר ברירה לכיוון מדריד ( איור 87 ) . המלחמה בעיראק ( 1990 – 1991 ) הותירה אותו פצוע, חסר אונים וכנוע מול המעצמות . העולם הערבי נקלט בתודעה כצועד בבכי לוועידה במדריד ( איור 87 ) . האמריקנים מוצגים בקריקטורה כנחושים לקדם הסדר בין הצדדים ומשקיעים מאמץ רב לקראת הוועידה במדריד ללא שום ביטחון בהצלחתה . האמריקנים נצרבים בתודעה ...
אל הספר