"מִשָּׁמַיִם לִשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם": טראומה ועדות בשירת דן פגיס

"מִשָּׁמַיִם לִשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם" : טראומה ועדות בשירת דן פגיס 189 והוא, כנגד רצונו לשהות עם ההריסות, נהדף לקראת העתיד שמסתכם בנקודת מגוז, 35 ואז, כמובן, יתרחק מן החורבות של השואה . הוא יראה חורבות חדשות שילכו וייערמו לנגד עיניו, אבל אלה יחצצו בינו ובין השואה ורצונו להעיד על השואה לא יתמלא : אִם נִגְזַר עָלַי לַעֲקֹר מִכָּאן, אֲנַסֶּה לָרֶדֶת שָׁלָב שָׁלָב, אֲנִי אוֹחֵז בְּכֻלָּם בִּזְהִירוּת — — אֲבָל אֵין סוֹף לַסֻּלָּם וּכְבָר אֵין פְּנַאי, רַק לִפֹּל עוֹד אוּכַל אֶל תּוֹךְ הָעוֹלָם וּבְדַרְכִּי חֲזָרָה כָּךְ רוֹמְזוֹת לִי עֵינַי : הָיִיתָ, מָה עוֹד רָצִיתָ לִרְאוֹת ? עֲצֹם אוֹתָנוּ וּרְאֵה : אַתָּה הוּא הָאֹפֶל, אַתָּה הוּא הָאוֹת ( עמ' 145 ) . בדרכו חזרה אפוא הוא רוצה לראות, אבל עמדת העדות הבלתי אפשרית שלו מחייבת אותו לעצום את העיניים . רק דרך העיוורון הוא יוכל לראות בעת ובעונה אחת את האופל ואת האות, הסימן . ולעומת העיניים המבקשות להיעצם, פונה גרונו של החי המת ותובע מעצמו להלל, כבשירת המלאכים בסיום הקדושתא — "קדוש, קדוש, קדוש" . ובדיוק כמו מלאך ההיסטוריה של בנימין, בנפילתו לעולם ...  אל הספר