השיר כבועת אוויר בתוך העולם, וכבבואתו 137 אחד הסימנים לכך שהחידה של פגיס היא " insoluble ", ושהיא בעצם אניגמה ולא חידה, הוא הדיונים החוזרים בשירתו, דוגמת הניתוח הפרטני והחדשני של תמר יעקבי מ - 2005 בשירי "גלגול" 2 — אותם "שירי שואה" שחשבנו שמיצינו את מלאכת הפרשנית בהם מזמן . אולי אפשר להגיד על כל ציון דרך במסע הבילוש אחר "הסוד החתום" או מה שיעקבי קוראת ה"צופן" 3 של פגיס את מה שדב סדן אמר על פענוח יצירותיו של עגנון . בשובבות מה הציע סדן שכל חוקר יכתוב בסוגריים בראש מאמרו את המילים "לפי שעה" — אות אזהרה לקוראים ולחוקר עצמו . 4 בחלוף השנים אפשר לראות עד כמה התבניות שבהן חרט פגיס את המוות לתוך עולם החיים היו מעין "פתרון פואטי" שהיה אמור לשמור עליו לא מהמוות עצמו אלא מה"הרמנויטיקה של אושוויץ", מאותה קריאה טעונה הסוגרת מעגל בפענוח חד - משמעי . אף בשירים החידתיים ביותר, שכאילו דורשים סגירה פרשנית נקייה, אני יכולה להעיד על עצמי שכל פעם שאני חוזרת לשירה הזאת, במהלך השנים ובהשתנויות חיי, אני מגלה נפחים שהמבנה הפרדוקסלי, כמו החידה החד - פתרונית, דל מלהכיל אותם . דוגמה לגישה הפרדוקסלית כ"פתרון" לב...
אל הספר