פרק חמישי: המוסר כיסוד האמונה או האמונה כיסוד המוסר — מבט כללי

198 | במעגלי אמונה אמונה זו, כי על ידי כך היו מזדעזעים אף עקרונותי המוסריים שאין בידי לסרב 3 בלא אל ובלא עולם הבא אין להם מבלי שאהיה בעיני שלי ראוי למיאוס" . האידאות המוסריות מגיעות לכלל הגשמה של תכליתן, שכן הצדק המוסרי מחייב — אם האדם ראוי לגמול מוסרי רשאי הוא לקוות לגמול מוסרי, כאושר המתממש במציאות הטבעית ומעבר לטווח חייו . לפי שיטתו של קנט המוסר זקוק לאל כערב לטוב העליון, המתממש באחדות הטבע והמוסר : "האידיאה של הטוב הגבוה ביותר [ . . . ] אשר למען אפשרותו מוכרחים אנו להניח יש גבוה יותר, מוסרי, קדוש ביותר וכל יכול 4 יתר על כן, אל זה, שצוויו שהוא בלבד יכול לאחד את שני היסודות שלו" . נתפסו מלכתחילה כהטרונומיים, מקבל את המעמד של המחוקק העליון של המוסר, בהיותו ערב לגמול המוסרי . בנקודה זו קנט סבור שהחקיקה המוסרית האנושית היא בו-בזמן גם צו אלוהי . צו האל זהה אפוא עם הצו המוסרי, אף כי אין הוא יכול להיות שונה בתוכנו מחוקי המוסר . אין הוא אלא נקודת מבט נוספת לאותו צו מוסרי . זאת ועוד, לא ייתכן צו אלוהי שאינו זהה לצו המוסרי . באשר לאלה המבחינים בין צווי המוסר ובין צווי הדת טוען קנט : "אין מוחם...  אל הספר