166 פרק ארבעה-עשר הסיבה לכך מיוחסת למוליך עצבי בשם דופמין, המווסת את תחושת התגמול במוחנו . נמצא כי העלייה המשמעותית ב"ירי" הדופמין מתרחשת בזמן הציפייה לתגמול, אך יורדת בעת התממשותו . במילים אחרות, אנו מתרגשים בעת הציפייה לדבר מה יותר מאשר עם התממשות הדבר שרצינו . בפרק זה נבין כיצד עובד מנגנון התגמול במוחנו . עד כה עסקנו בחיזוקים ברמת ההתנהגות, כעת ננסה להבין מה מתרחש במוח . מה עומד מאחורי ההתמכרות האובססיבית של מוחנו לחיזוקים . המשיכה שלנו לחיזוקים מיוחסת לנוירוטרנסמיטר — מוליך עצבי בשם דופמין . בקצהו של תא העצב, המכונה אקסון, ישנן "שלפוחיות סינפטיות" המכילות אלפי מולקולות של חומר כימי, זהו הנוירוטרנסמיטר . הוא משמש להעברת מידע בין תאי העצב . סוגים שונים של טרנסמיטרים נמצאים באקסונים של נוירונים שונים, וסוגים שונים של קולטנים, ייחודיים לכל נוירוטרנסמיטר, קולטים את החומר הכימי בנוירון הסמוך . דופמין הוא דוגמה לסוג אחד של חומר כימי אך יש מוליכים עצביים מסוגים שונים כמו מלאטונין המווסת את השעון הביולוגי שלנו, נוראדרנלין שהיעדרו מקושר עם דיכאון, ואצטילכולין המקושר עם למידה וזיכרון . כאשר ה...
אל הספר