48 מרד הפריפריות הרצון לראות את מי שפגע באחרים נפגע בעצמו מוגשם בכליאתו, אבל צריך לשאול, האם פגיעה בפוגע משפרת את חיי הנפגעים ? ומה בדבר עבירות שאין בהן פגיעה באנשים ישירות, כמו למשל עבירות רכוש ומס ? האם במקרים כאלה מוצדק לשלול מאנשים את החירות הבסיסית ביותר שלהם ? בנוסף, אנו יודעים שפעמים רבות מי שמתחיל את חייו בעבירות קלות ונכלא עליהן, מתקשה לשוב לחיים רגילים ולהשתלב בעבודה ובקהילה לאחר שחרורו . גם הרעיון שבזמן הכליאה לומדים ומתפתחים וחוזרים לחברה החופשית עם כלים טובים יותר הוא רחוק מהמציאות . לא חסרים מקרים שבהם בית הכלא היה בית הספר לפשיעה עבור מי שנכנסו על דברים קטנים יחסית והשתחררו עם ידע, עם קשרים ועם מוטיבציה לעבירות חוק קשות יותר . האווירה בבתי הכלא אינה אידיאלית מעצם הגדרתה לטיפול ולצמיחה אישיים . הזעזוע של רהב-מאיר ואחרים מאי האנושיות של הכליאה התעוררה דווקא במקרה שבו הכלואה העתידית היא מישהי מוכרת ומפורסמת, הנחשבת לאשת חברה מצליחה . כלומר, מישהי מ"שלנו", לא איזו אחת מקהילה "אחרת" ורחוקה . הזעזוע הזה אנושי ומוצדק, רק צריך לספר לרהב-מאיר שמי שנפגעים יום-יום מתוצאות הכליאה וה...
אל הספר