284 אחרית דבר לעתיד וחיפשו פשר . ניסיתי להקפיא דווקא את הרגע שלפני המבט, לחרוץ סדק בחומת האיסור, להרחיבו ולהציץ דרכו . כאשר למדתי על הקשר שבין האיסור להביט לאחור ובין הנתק מן העבר והפגיעה ביכולת לספר סיפור — סיפורים רבים וקשים נשמעו . כאשר שאלתי את עצמי אם אפשר להציע "אופציית מבט" חדשה אל האחור, בעבור זה החש שהאחור אסור עליו או מסוכן לו, ואם אפשר להביט ללא הבטה — ניעורו אפשרויות ליצור מבטים חדשים . שדה הראייה הלך אפוא והתרחב . המבטים אל הסיפור על אודות אשת לוט, אליה עצמה ואל המביטים בה פרשו מרחב עמוס בסוגיות קיומיות . רגע אחד חשתי כמי שדורכת בשדה מוקשים מסוכן, וברגע האחר כמי שצועדת בנתיבי הליכה עתיקים — אלו שצעדו בהם האבות . שוב ושוב שאלתי את עצמי מהי הדרך הנכונה ללכת בה ומהו סוד כוחו של הסיפור . בטרם אחתום את החיבור ואשחרר את כף ידי מפתח הסדק אל "האחור", אני מבקשת להציע מבט נוסף — מבט לאחור על החיבור עצמו, ולשאול : האם כל זה הכרחי ? מדוע הנגישות לזיכרון האוטוביוגרפי היא כה מכרעת ? למה, לחלופין, בזיכרון הקולקטיבי נותרה התאבנות נוכח הסיפור ? ומה משמעות המחיר שנגבה בשל כך ? הזיכרון האוטו...
אל הספר