282 רובי שונברגר למרות ניסיונותיו החוזרים של פרויד להעניק לפסיכואנליזה שפה ואופנות חשיבה שיעמדו בקריטריונים מדעיים, כאלה שיתיישרו עם הפרדיגמה שהייתה מקובלת ונהוגה באוניברסיטאות במפנה המאה העשרים, הוא "נאלץ" להשתמש במושגים ודימויים שלא יכלו לעמוד באמות מידה אלה . החיבור הגדול והמפורסם ביותר שלו באותה עת, פירוש החלום, גלש לעיסוק בתוצרים של הנפש שמדענים "רציניים" לא העלו על דעתם להתקרב אליהם . המתח הזה שבין המשאלה לעמוד בקריטריונים מדעיים, שניתן לצפות ולשחזר, לבין הצורך לדון ברובד הלא-מודע בנפשו של אדם, או לבין הצורך לדייק בהתרחשות הפנים-נפשית — זו שהאסכולה הקלייניאנית מכנה "העולם הפנימי" ושביון מכנה "החוויה הרגשית" — היה מצע יצירתי ומעורר השראה מיוחדת בחלק ניכר מהספרות הפסיכואנליטית לאורך השנים . אני פותח את דבריי בנימה אפולוגטית זו מפני שגם אני מבקש לעוט על טקסט קצר ומוכר מגוף היצירה הגדול של חנוך לוין, כדי שישמש הדגמה להיבט אחד שהפסיכואנליזה טרודה בו, בעיקר זו שהיא פרי הגותם של פרויד, מלאני קליין ווילפרד ביון . איני מתכוון להעמיק לא בקורפוס הגדול של יצירתו של לוין, לא במה שהיינו יכולים...
אל הספר