אני לא רק הבנאדם שעומד במחסום 197 המשיך וציין כי הפעילות ההתנדבותית 'נותנת כוח להמשיך' בשגרת הפעילות הצבאית . לאחר סיום הפעילות במרכז שוחחתי מעט ארוכות יותר עם חייל אחר מאותה יחידה, שבמהלך הפעילות ניתן היה להבחין בעניין שלו בפעילות וברצון שלו לנסות ליצור קשר אישי, גם אם רגעי, עם השוהים במרכז שעימם הוא נפגש : — אז מה אתה אומר על היום ? — וואו, זאת הייתה ממש חוויה ! פעם ראשונה בצבא שאני מרגיש שאני סופסוף עושה משהו . — בדרך-כלל לא ? — לאאא, בדרך-כלל זה הכול סתם — מסדרים, שטויות, כל מיני דברים שאתה צריך לעשות סתם . עכשיו פה סופסוף אתה מרגיש קשור למשהו . זה נותן לך משמעות . אתה רואה אנשים כאן מתמודדים עם כאלה דברים, שאתה אומר [ . . . ] מה, אז אני מתלונן שקצת קשה לי או לא טוב לי ? אני צריך להיות מרוצה ממה שאני עושה, מזה שאני עדיין יכול לחיות את החיים בצורה רגילה . הפעילות ההתנדבותית מייצרת, אם כן, לא רק הרגשה טובה אלא גם תחושת משמעות, הנוצרת בתווך שבין הרגשות החיוביים שההתנדבות מעוררת בקרב הנוטלים בה חלק, לבין תפיסתם את ההתנדבות כפעילות מוסרית, תפיסה המושפעת מן הגלוריפיקציה הציבורית של פעילו...
אל הספר