364 פרק אחד עשר האנושי שלהם . אחת השיחות האלה, שתועדה והוצגה במסגרת המיזם "המונולוגים של תחריר", הדגימה את עוצמת הגאווה הלאומית ששררה באותה נקודה על ציר הזמן ההיסטורי . "לפני המהפכה חבר אמריקני טען בפניי שמצרים לא תרמה דבר לעולם, לעומת ארצות כמו גרמניה, ארה"ב ויפן, אולם אחרי הדחת מובארכ הוא התקשר אליי כדי לומר לי שהוא גאה שיש לו חבר מצרי . היום אני יודע שלגרמניה יש מכוניות, ליפנים יש אלקטרוניקה אבל למצרים יש אנשים . שיחה שנייה הייתה לי עם אחמד, חבר שהיגר לארה"ב ועשה שם דוקטורט . הוא לא האמין שאפשר לחולל מהפכה על ידי כך שמכריזים בפייסבוק על יום ושעה, והוסיף כי העם המצרי הוא עם של איכרים, עם פחדן שמוכן להיות מושפל יום-יום מבלי להגיב . לכן אין סיכוי שתהיה מהפכה . לאחר שהודח מובארכ, אחמד התקשר ובכה . הוא הודה שאנחנו הרבה יותר אמיצים ממנו, כי האמנו בארץ, ואילו הוא ואחרים ברחו . אמרתי לו שמצרים לא תושפל עוד, 6 'אתה יכול לזקוף את ראשך, אתה מצרי' . " רגעי השמחה האלה לא נמשכו זמן רב, ואווירה אנטי-מהפכנית השתלטה על הרחובות במדינות המתקוממות . לטענת רבים ההתקוממויות לא הצליחו לחולל את כל השינויים...
אל הספר