] 180 [ קרל מרקס אחרי קביעה זו המצביעה על כך שאפילו בתקופת השלטון הטורקי המוסלמי, היהודים היו הרוב באוכלוסיית ירושלים, פנה מרקס, באנגלית המדויקת, אם כי לא תמיד האידיומטית, שלו, לתיאור המפתיע-משהו הבא של הקהילה היהודית בירושלים ; תיאור שלא בדיוק קשור לנושא העיקרי של מאמר הדן בסיבות למלחמת קרים : דבר אינו משתווה לאומללותם ולסבלם של היהודים בירושלים, המתגוררים ברובע המלוכלך ביותר של העיר, הקרוי חארת אל-יהוד , רובע האשפתות, בין [ הר ] ציון ל [ הר ה ] מוריה, שבהם ממוקמים בתי-הכנסיות שלהם — המושאים הקבועים של דיכוי וחוסר-סובלנות מוסלמניים, מטרה לעלבונות מצד היוונים ולרדיפות מצד הלטינים [ כלומר, הקתולים ] , תוך שהם מתקיימים אך ורק על נדבות דלות ששולחים אליהם אחיהם האירופים . אולם היהודים אינם ילידים, אלא [ מגיעים ] מארצות שונות ומרוחקות, ורק נמשכים לירושלים בשאיפתם להתגורר בעמק יהושפט ולמות במקום שבו הם מצפים לבוא הגאולה . "בהמתינם למותם", אומר מחבר צרפתי, "הם סובלים ומתפללים . בהפנותם את מבטם אל הר המוריה, שעליו התנשא היכל הלבנון, ושאליו אין הם מעזים להתקרב, הם מזילים דמעות על האסונות שפקדו ...
אל הספר