] 174 [ קרל מרקס ותיקונים גדולים כדי לגבור על המתחים הפנימיים והמשברים המחזוריים שלהן — את אלו תיאר מרקס בחדות כה רבה . הכלכלות הקפיטליסטיות שתיאר התבססו על העיקרון של אי-התערבות של המדינה בכלכלה : אולם לקראת סוף המאה התשע עשרה ואף יותר מכך, אחרי המשבר הפיננסי של שנות העשרים והשלושים של המאה העשרים ומלחמת העולם השנייה, העניקו רפורמות רווחה חברתית לעובדים הגנה ניכרת מפני הברוטליות של הקפיטליזם המוקדם ; חקיקה הגבילה את שעות העבודה ואת העסקת הילדים והנשים ; וביטוחי אבטלה, בריאות וזקנה הקנו הגנות בדמות חופשות בתשלום ואמצעי רווחה אחרים . כבר אי אפשר לומר על הפרולטרים, "אין להם דבר להפסיד זולת כבליהם" . העובדה שמדינאים שמרנים דוגמת ביסמרק וד'ישראלי הנהיגו תחילה כמה מהרפורמות המגן הללו רק מדגישה את אופייה הדיאלקטי של ההתפתחות ההיסטורית : מרקס עצמו הודה ב קאפיטאל כי, בייחוד באנגלייה, חקיקה נמרצת בתחום התעשייה עשויה לסלול את הדרך לשינוי בדרכי שלום . פעילותם של האיגודים המקצועיים כבר לא הוצאה אל מחוץ לחוק בבחינת התערבות במשחק הבלתי מוגבל של כוחות השוק, וכוחם הגדל והולך, ובצידו הרחבת זכות הבחירה,...
אל הספר