במקום אחרית דבר: אייכמן בקהיר: פרשת אייכמן במצרים של נאצר

288 הערבים והשואה ב- 1967 הייתה מצרים הגורם העיקרי בקביעת דעת הקהל הערבית בקשת רחבה של נושאים , במיוחד בכל הנוגע לישראל . כאשר נחטף אייכמן מארגנטינה , מצרים עמדה בראש איחוד עם סוריה שהכריזה עליו ב- 1958 - הרפובליקה הערבית המאוחדת . יוקרתו של נאצר הייתה אז בשיאה , והיא נותרה על כנה - פגומה קלות - גם לאחר כישלונו ופירוקו של האיחוד בספטמבר 1961 . תהליך הרדיקליזציה החברתית של משטרו - שהחל מוקדם יותר באותה השנה ותרם לפילוג בין שתי המדינות - עלה בקנה אחד עם רוח הזמן הסוציאליסטית של העולם השלישי וזכה לאהדה רבה בכל רחבי האזור הערבי , בכלל זה סוריה עצמה . היומון המצרי אל-אהראם נחשב לשופרו של משטר נאצר , במיוחד לאחר הלאמתו במאי ,1960 ולפיכך הוא אמת המידה המשמעותית ביותר בחקר תגובת המשטר למשפט . מאז ,1957 עורכו הראשי היה מוחמד חסניין הייכל , מקורבו ואיש סודו של נאצר עוד מימי מהפכת 23 ביולי , ההפיכה הצבאית שהפילה את שלטון המלוכה ב- 1952 והעלתה לשלטון את הקצינים החופשיים . להייכל הייתה השפעה ניכרת על האופן שבו ידידו ניסח וביטא את דעותיו הפוליטיות , למן ספרו 2 במעמדו כעורך ראשיהפילוסופיה של המהפכה מ...  אל הספר