266 הערבים והשואה של האחר אינן ניתנות לשינוי . שום דיאלוג אינו אפשרי עד שמכירים בכך שמה שמעצב את התודעה , לרבות תודעתו של הזולת , הם הקיום והחוויה - האישיים והקולקטיביים כאחד - ולא אטוויזם של תכונה זו או אחרת . סטריאוטיפיזציה של האחר לעולם הולכת יד ביד עם סטריאוטיפיזציה עצמית . בדרך כלל מדובר בקריקטוריזציה של האחר ובאידיאליזציה של העצמי , ורק לעתים נדירות היוצרות מתהפכות . כשחלק מהערבים קובעים בביטול כי היהודים מעוותים ביסודם , וכדי לאשש את השקפתם הם מציינים שפעם השקפה זו הייתה נפוצה עשרת מונים במערב , הם שוכחים כיצד תפסו במערב - ובמקרים רבים מדי עדיין תופסים - את הערבים והמוסלמים . כשחלק מהערבים מתמסרים לפנטזיה הפרנואידית הקולקטיבית שלפיה השואה היא מיתוס שהונצח בעזרת קונספירציה יהודית חובקת עולם שמטרתה להכשיר את הציונות המדינית , הם אינם עוצרים לרגע ואינם נותנים את דעתם לכך שהאוזן הקשבת שהמאבק הערבי זוכה לה במערב , אל מול התעמולה של הציונות המדינית , נזקפת בראש ובראשונה לזכותם של הוגים המדברים על הלקחים האוניברסליים של השואה , רבים מהם יהודים , בין שהם מאמינים ובין 3 2 ולפעמים אפילו "...
אל הספר