פרק שביעי: שנות ההתנגדות האסלאמית (1988 עד ימינו)

240 הערבים והשואה העולם המוסלמי , מושפעים גם היום מן התופעה ההיסטורית הזאת , שיש לראות בה רגרסיה - לא משום שדת האסלאם מפגרת בהשוואה לדתות אחרות ) גם אם האסלאמופובים סבורים כך ( אלא משום שחידוש אחיזתה של הדת בפוליטיקה ובחברה מנוגד להתפתחותה של האנושות מאז ימי הנאורות : זו רגרסיה , ואחת היא באיזו דת מדובר . החברה היהודית בישראל חוותה רגרסיה דומה במהלך התקופה הזאת . היא התאפיינה בנסיקתה של היהדות האורתודוקסית והפונדמנטליסטית בעקבות מיצויה של " הציונות הסוציאליסטית " של תקופת היישוב והעשורים הראשונים לקיומה של המדינה . מיכאל ורשבסקי מנתח את התופעה הזאת בחדות מבריקה : הציונות הלא-דתית חסרת אונים במידה מעוררת רחמים בנסיונותיה להציע חזון חלופי , חילוני ודמוקרטי , לזה שהדתיים מגינים עליו . אין ולא היה מעולם זרם חילוני אמיתי 1 בישראל , זרם שיש לו פילוסופיה ויש לו חזון חברתי שלדת אין בו מעמד מכונן . אך מכיוון שהפרויקט הציוני לא היה יכול - וגם לא רצה - להיות חילוני , היה למהפכה שלו אורך נשימה של פחות משני דורות , וכך נתאפשר לאנטיתזה שלו להתפתח בחיק סתירותיו ] . . . [ . מתווה החברה המצטייר זה דור ...  אל הספר
מכון ון ליר בירושלים

הקיבוץ המאוחד