220 הערבים והשואה המשטרים שנשאו חן בעיני וושינגטון אכן קידמו פונדמנטליזם אסלאמי אחרי ,1967 ובכך עזרו להכשיר את הקרקע לתחייתו האדירה כעבור כמה שנים - ושילמו על כך ביוקר . כמו משטר סאדאת במצרים , ממשלות ערביות רבות שהיו בנות בריתם של הסעודים ושל מעצמות המערב נתנו לפונדמנטליסטים חופש פעולה , באוניברסיטאות במיוחד , בתקווה לאזן את ההקצנה שמאלה בשנים שלאחר מלחמת ששת הימים . גם השמאל הקומוניסטי המסורתי , וגם השמאל החדש המורכב מפלגים קיצוניים שהתפתחו מתוך התנועה הקומוניסטית והתנועה הלאומית , היו אז בתקופה של פריחה מהירה באזור . ולמרות זאת , למעט דרום תימן - מדינת פריפריה ענייה שבה הכוח הלאומי הפך לארגון מרקסיסטי-לניניסטי ותפס את השלטון ב- 1969 ; וסודאן - מדינה ענייה לא פחות שבה המפלגה הקומוניסטית נפלה קורבן לגל של פעולות דיכוי רצחניות ב- ,1971 לשום ארגון מרקסיסטי לא היה בסיס תמיכה מספיק כדי לתפוס את השלטון , או יוקרה מספקת כדי לכפות את האידיאולוגיה שלו בקנה מידה אזורי . הדבר שהכתיב בבירור את הצביון הפוליטי של האזור למשך שני העשורים הבאים , בכל הנוגע לשאלה הישראלית - פלסטינית , היה עלייתה הסוער...
אל הספר